Midrash Mishlei 14 – מדרש משלי משלי יד‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃ (ב) הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יׇשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהֹוָ֑הי״י֑ וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃ (ג) בְּֽפִי⁠־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃ (ד) בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרׇב⁠־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃ (ה) עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃ (ו) בִּקֶּשׁ⁠־לֵ֣ץ חׇכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃ (ז) לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל⁠־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי⁠־דָֽעַת׃ (ח) חׇכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃ (ט) אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃ (י) לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מׇרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא⁠־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃ (יא) בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃ (יב) יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי⁠־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי⁠־מָֽוֶת׃ (יג) גַּם⁠־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב⁠־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃ (יד) מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃ (טו) פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכׇל⁠־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃ (טז) חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃ (יז) קְֽצַר⁠־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃ (יח) נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃ (יט) שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל⁠־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃ (כ) גַּם⁠־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃ (כא) בׇּז⁠־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן [עֲנָוִ֣ים] (עניים) אַשְׁרָֽיו׃ (כב) הֲֽלוֹא⁠־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃ (כג) בְּכׇל⁠־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר⁠־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ⁠־לְמַחְסֽוֹר׃ (כד) עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עׇשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃ (כה) מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃ (כו) בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י מִבְטַח⁠־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃ (כז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ (כח) בְּרׇב⁠־עָ֥ם הַדְרַת⁠־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃ (כט) אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב⁠־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר⁠־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃ (ל) חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃ (לא) עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃ (לב) בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃ (לג) בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חׇכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃ (לד) צְדָקָ֥ה תְרוֹמֵֽם⁠־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃ (לה) רְֽצוֹן⁠־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

E/ע

הערותNotes

(א) חכמות נשים בנתה ביתה – זו יוכבד, שהעמידה שלושה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושלושתם זכו לשמש את ישראל: משה על המן, אהרן על ענני כבוד, ומרים על הבאר, ושלושתם היו נביאים: משה מנין – שנאמר: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה״ (דברים ל״ד:י׳); אהרן מנין – שנאמר: ״ואהרן אחיך יהיה נביאך״ (שמות ז׳:א׳); מרים מנין – שנאמר: ״ותקח מרים הנביאה אחות אהרן״ (שמות ט״ז:כ׳). אמר רב הונא: מה נבואה נתנבאה? אמרה לאביה: עתידה אמי לילד בן שמושיע את ישראל, וכיוון שנולד נתמלא הבית שלו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך! וכיוון שהשליכוהו ליאור, עמדה אמה וטפחה על ראשה, אמרה לה: היכן נבואתך? ועדיין היא מתחזקת בנבואתה, שנאמר: ״ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו״ (שמות ב׳:ד׳), ואין יציבה אלא רוח הקודש, שנאמר: ״ראיתי את ה׳ ניצב על המזבח״ (עמוס ט׳:א׳), ואין אחותו אלא רוח הקודש, שנאמר: ״אמור לחכמה אחותי את״ (משלי ז׳:ד׳), ואין מרחוק אלא רוח הקודש, שנאמר: ״מרחוק ה׳ נראה לי״ (ירמיהו ל״א:ג׳), ואין דעה אלא רוח הקודש, שנאמר: ״כי אל דעות ה׳⁠ ⁠״ (שמואל א ב׳:ג׳), ואין מה אלא רוח הקודש, שנאמר: ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך״ (דברים י׳:י״ב), ואין יעשה אלא רוח הקודש, שנאמר: ״כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו״ (עמוס ג׳:ז׳), ואין לו אלא רוח הקודש, שנאמר: ״ויקרא לו ה׳ שלום״ (שופטים ו׳:כ״ד). אמר רבי אלעזר: כשם שאמר משה שירה, כך אמרה מרים: משה מנין – שנאמר: ״אז ישיר משה ובני ישראל״ (שמות ט״ז:א׳), מרים מנין – שנאמר: ״ותען להם מרים שירו לה׳⁠ ⁠״ (שמות ט״ז:כ״א). ואיוולת בידיה תהרסנו – זו זרש הרשעה אשת המן הרשע. דבר אחר: חכמות נשים בנתה ביתה – אמר רבי אבהו: כל מי שקנה לו חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקונה חכמה לעולם הבא. ואיוולת בידיה תהרסנו – כל מי שלא קנה חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקנה לו גיהנם לעתיד לבוא. דבר אחר: חכמות נשים בנתה ביתה – מתוך שאדם נוהג ביראת שמים, הקב״ה נותן לו חכמה. (ב) הולך בישרו ירא ה׳, ונלוז דרכיו בוזהו – מתוך שאדם זוכה ליראה, זוכה להאריך ימים, שנאמר: ״יראת ה׳ מקור חיים״ (משלי י״ד:כ״ז), בשעה שהוא מרחיק מן העבירה שלא יינקש ליום הדין, שנאמר ״לסור ממוקשי מוות״. (כח) ברב עם הדרת מלך, ובאפס לאום מחיתת רזון – אמר רבי חמא בר חנינא: בא וראה שבחו וגדולתו של הקב״ה, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה בשבחן של כולם, אלא בשבחן של ישראל, שנאמר ״ברב עם הדרת מלך״, ואין עם אלא ישראל, שנאמר: ״עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו״ (ישעיהו מ״ג:כ״א), בשביל שיגידו שבחי בעולם וכה״א: ״נדיבי עמים נאספו, עם אלהי אברהם, כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה״ (תהלים מ״ז:י׳). אמר רבי סימון: אימתי הקב״ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנין שבח וקילוס לפני בוראן. רבי ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר-כך עונין: ״אמן יהא שמיה רבא מבורך״ (קדיש), באותה שעה הקב״ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת ״בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחין אותי״, באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר ״ברוב עם הדרת מלך״. ובאפס לאום מחיתת רזון – אם הפסיקו עצמן מדברי תורה, אף אני אפסוק מהם דברי תורה. (לג) בלב נבון תנוח חכמה – אמר רב הונא: זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם; ובקרב כסילים תיוודע – זה תלמיד חכם בן עם הארץ. (לד) צדקה תרומם גוי – אמר רבי יוחנן: אלו ישראל. וחסד לאומים חטאת – אלו אומות העולם. חסדים – חטאים הן לעכו״ם, שהן מתייהרים. דבר אחר: צדקה תרומם גוי – אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת – הנייה היא לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשתעבדין בהן. דבר אחר: וחסד לאומים חטאת – כשם שחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם בעולם הזה. דבר אחר: צדקה תרומם גוי – אמר רבי יוחנן: בוא וראה כמה הוא גדול כוחה של צדקה, שהיא נתונה בימינו של הקב״ה, שנאמר: ״צדק מלאה ימינך״ (תהלים מ״ח:י״א) גדולה צדקה, שבה נשתבח הקב״ה בשעה שיביא תשועה לישראל, שנאמר: ״אני מדבר בצדקה רב להושיע״ (ישעיהו ס״ג:א׳). גדולה היא הצדקה, שהיא מנחלת כבוד לעושיה, שנאמר: ״רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד״ (משלי כ״א:כ״א), רודף צדקה וחסד בעולם הזה ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין. ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה?! אלא הקב״ה ממציא לו מעות, כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם הגונין, כדי לקבל מהן שכר. גדולה צדקה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שנאמר: ״והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ (בראשית ט״ו:ו׳), ואומר: ״כי ידעתיו... לעשות צדקה...⁠״ (בראשית י״ח:י״ט). גדולה צדקה, שנשתבח בה דוד מלך ישראל, שנאמר: ״ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו״ (שמואל ב ח׳:ט״ו). גדולה צדקה, שבה נשתבח שלמה המלך, שנאמר: ״יהי ה׳ אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כיסא ישראל, באהבת ה׳ את ישראל לעולם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה״ (מלכים א י׳:ט׳). גדולה צדקה, שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר: ״צדק ומשפט מכון כסאך״ (תהלים פ״ט:ט״ו). גדולה צדקה, שבה נשתבחו ישראל, שנאמר: ״וצדקה תהיה לנו״ (דברים ו׳:כ״ה). גדולה צדקה, שבה הקב״ה עתיד להשתבח ליום הדין, שנאמר: ״ויגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה״ (ישעיהו ה׳:ט״ז). גדולה צדקה, שהיא מלוה לעושיה בשעת פטירתו מן העולם, שנאמר: ״והלך לפניך צדקך, כבוד ה׳ יאספך״ (ישעיהו נ״ח:ח׳). אמר רבי סימון: פסוק זה לא נאמר אלא על מיתתו של משה, שנאמר: ״וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל״ (דברים ל״ג:כ״א). אמר רבי אבהו: בא וראה כמה היא קשה שעת פטירתו של משה מן העולם, שבשעה שאמר לו הקב״ה הגיע זמנך להיפטר מן העולם, התחיל צווח ובוכה לפני הקב״ה, ואומר: ׳ריבון כל העולמים! לשווא יגעתי, לשווא רצתי כסוס לפני בניך, ועכשיו סופי ליקבר ואחריתי לעפר?! אלא, אם אתה רוצה, טוב לי שתייסרני בייסורין ואל תמסרני בידי מלאך המוות׳. עליו אמר דוד: ״יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני״ (תהלים קי״ח:י״ח). א״ל הקב״ה ׳משה, שבועה היא מלפניי שאין מלכות נוגעת בחברתה טפח ואפילו נימה, עד כאן היית מלך על ישראל, ועכשיו הגיעה שעתו של יהושע שיהא מלך על ישראל׳. השיב משה ואמר ׳ריבונו של עולם! עד כאן הייתי רב ליהושע, והוא היה לי לתלמיד, עכשיו אני אהיה תלמיד, והוא יהיה לי לרב, ולא אמות׳. א״ל הקב״ה ׳אם אתה יכול לעשות כן – עשה׳. מייד הלך משה לפתחו של יהושע, ועמד על ראשו של יהושע, קומתו כפופה, ושתי ידיו כפותות, ונתעלם מעיניו של יהושע שמשה רבינו עומד עליו. השכימו ישראל לפתחו של משה כמו שהיו רגילים בכל יום ויום, ולא מצאו אותו, אמרו ׳משה היכן הוא?׳ אמרו ׳השכים לפתחו של יהושע׳. הלכו ומצאו את יהושע שהוא יושב, ומשה רבינו עומד עליו. אמרו לו ׳יהושע, מה זאת עשית? משה רבך עומד עליך קומתו כפופה וידיו כפותות!׳. ונתפקחו עיניו של יהושע, וראה משה רבינו עומד עליו. באותה שעה נשתטח יהושע לפניו, בכה ואמר ׳אבי אבי! רבי רבי! אבי שגידלני מנעוריי, ורבי שלימדני חכמה!׳. בני אהרן מימינו, יהושע משמאלו, אמרו לו ׳רבינו משה, מה זאת עשית?׳ אמר להם ׳הניחוני, כך אמר לי הקב״ה ׳עשה כך ליהושע ואל תמות׳. אמר רבי ישמעאל: באותה שעה ביקשו כל ישראל לרגום את יהושע באבנים, אילולי שירד עמוד הענן והפסיק בינו לבין ישראל. אמרו ישראל למשה ׳סיים לנו את התורה!׳ נשתכחו המסורות ממשה, ולא היה יודע מה להשיב, והיה משה נכשל ונופל על פניו ואמר ׳ריבונו של עולם! טוב מותי מחיי.׳ כיוון שראה הקב״ה שהשלים נפשו למות, קשר עליו מספד, שנאמר: ״מייקום לי עם מרעים״ (תהלים צ״ד:ט״ז) – מי יקום לישראל בשעת כעסי? ומי יעמוד במלחמת בניי? ומי יבקש עליהם רחמים? ״ומי יתיצב לי עם פועלי אוון״ (תהלים צ״ד:ט״ז) – בשעה שישראל חוטאים לפניי? באותה שעה בא מיכאל ונשתטח לפני הקב״ה ואמר ׳ריבון העולמים, בחייו שלך הוא, ובמותו שלך הוא!׳ א״ל ׳על משה איני בוכה, אלא על ישראל אני בוכה, שכמה פעמים חטאו ישראל לפניי, ועמד משה בתפילה, והסיר חרון אפי׳, דכתיב: ״ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית״ (תהלים ק״ו:כ״ג). אמרו לו למשה ׳הגיע הרגע שאתה נפטר בו מן העולם׳. אמר להם לישראל ׳מחלו לי על כל צער שציערתי אתכם׳. אמרו לו ׳רבינו, מחול לך!׳. והם אמרו לו ׳רבינו, מחול לנו על כל כעס וכעס שכיעסנוך!׳ אמר להם ׳בניי, מחול לכם׳. באו ואמרו לו ׳הגיע חצי רגע שאתה נפטר מן העולם׳. נטל שתי ידיו והניחן על ליבו, והיה בוכה ואומר ׳ודאי, שתי ידיי, שקיבלו התורה מן הגבורה, הן נופלות בקבר!׳. באו ואמרו לו ׳הגיע סוף הרגע שאתה נפטר מן העולם׳. באותה שעה צווח צווחה גדולה לפני הקב״ה, ואמר ׳ריבון העולמים! אם אתה נוטל ממני נשמתי בעולם הזה, שמא תחזירה לי לעתיד לבוא?׳ א״ל הקב״ה: כשם שהיית ראש על כולם בעולם הזה, כך אתה עתיד להיות ראש על כולם לעתיד לבוא. וכל כך למה? בשביל שעשה צדקה עם ישראל, שנאמר: ״ויתא ראשי עם, צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל״ (דברים ל״ג:כ״א). אמר רבי נחמיה: מה עשה? שלימדן תורה דינין וצדקה: תורה מנין? שנאמר: ״זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים״ (מלאכי ג׳:כ״ב). דינין מנין? דכתיב: ״ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים״ (דברים ד׳:ה׳). צדקה מנין? שנאמר: ״צדק צדק תרדוף״ (דברים ט״ז:כ׳). לפיכך משבח שלמה את ישראל בצדקה, שנאמר ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״, שכל חסד וחסד שהרשעים גמורים עושין, חטאת היא להם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון